יום חמישי, 22 אפריל, 2021

סקודה חוגגת 120 שנים של מרוצים, אבל לא בהכרח עם מכוניות

Laurin Klement Slavia Type B 1901
צילום: סקודה

סקודה מציינת 120 שנים של מרוצים, אך דווקא במרוץ הראשון היא בכלל לא הצליחה לזכות (תלוי את מי שואלים)

סקודה חוגגת השנה 120 שנים של השתתפות במרוצים, אבל לפני שתשאלו את עצמכם איזו מכונית של סקודה השתתפה במרוצים לפני 120 שנים, תחזיקו חזק: מדובר באופניים ממונעים, או אם ממש מתאמצים ומפעילים את הדמיון, אז נגיד שמדובר באופנוע.

מסוג A לסוג B

למי שאינו יודע, סקודה כלל לא החלה את דרכה כיצרנית של מכוניות אלא דווקא כיצרנית של אופניים מתוצרת לאורין וקלמנט, שבהמשך הדרך אימצו את השם “שקודה”. בהמשך הדרך, לאורין וקלמנט הבינו שאם הם יחברו לאופניים שלהם מנוע, הם יהיו הרבה יותר מהירים. האופניים הממונעים הראשונים (אז לא ידעו עדיין שמדובר באופנוע) של צמד היזמים הצ’כים נקראו “סלאביה A”.

אבל דווקא הדגם השני, שנקרא בשם היצירתי “סלאביה B” היה בעל חשיבות יותר גדולה, כי בסקודה הוחלט להכניס את האופניים הממונעים להשתתפות במרוץ בינלאומי ראשון. המרוצים של הימים ההם אינם הטור דה פראנס: ב1901 רוב הכבישים בעולם היו דרכים בלתי סלולות, וגם אלה שהיה ניתן למצוא בערים הגדולות היו יותר אוסף של אבני שפה ופחות כביש סלול ונוח.

1,196 קילומטרים מפרכים

המרוץ שהתקיים ב-1901 היה מפרך ביותר: הפריז-ברלין, מאות קילומטרים של דרכים בלתי סלולות אשר בחנו את יכולתם של הרוכבים עד תום. מי שנבחר לרכוב על האופניים הממונעים של לאורין וקלמנט היה הצ’כי נרסיס פודשניק, רוכב המבחן של המפעל הקטן והשאפתני שהוקם רק שש שנים קודם, אשר נדרש להחזיק מעמד על האופניים הממונעים לאורך 1,196 קילומטרים. למעשה, פודשניק לא היה רק רוכב מבחן, ושימש גם כמתכנן אופניים, איש מכירות, אחראי יצור וכל מה שבעצם האדונים לאורין וקלמנט ביקשו שיעשה. למרוץ נרשמו 110 כלי רכב שונים ומשונים, שמתוכם רק 48 סיימו.

הניצחון שהיה ולא היה

פודשניק עצמו זכה במרוץ, אך הבעיה היתה שאף אחד לא היה שם כדי לחזות בניצחון. זו לא טעות: האופניים הממונעים של פודשניק אשר צוידו במנוע בהספק אגדי של 1.75 כוח סוס, כלומר בערך עשירית מכוחו של קטנוע מודרני, היו יותר מדי מהירים – ופודשניק חלף על פני חלק מהמתחרים בקלות מכיוון שהאופניים הממונעים שלו יכלו להגיע למהירות מרבית של 40 קמ”ש וגם להישאר במהירות זו.

על פני חלק מהמתחרים האחרים הוא לא היה צריך לחלוף, שכן הרכבים שלהם התקלקלו והם נתקעו בצד הדרך. הבעיה של פודשניק היתה ההתמדה: כשכולם עצרו לאגור כוחות, פודשניק פשוט המשיך לרכוב על האופניים שלא התקלקלו ולכן חצה את קו הסיום בשעה שלוש בבוקר, בערך שלוש שעות לפני שנציגיהם הרשמיים של מארגני המרוץ הגיעו לקו הסיום כדי לקבל את פני הרוכבים. פודשניק ההמום נאלץ להסביר לקציני משטרה שנכחו במקרה במקום שהוא הראשון שהגיע לקו הסיום, אך מארגני המרוץ, שבכל מקרה לא ממש אהבו את העובדה שרוכב צ’כי ממונע הביס את האריסטוקרטיה הגרמנית והצרפתית, סירבו לקבל את גרסת השוטרים וקבעו שהגעתו של פודשניק ראשון אינה מקובלת עליהם, מכיוון שכלל לא נכחו במקום.

דילוג לתוכן